מתי שהוא בתחילת שנות ה- 70 טיפסתי בקלילות (טוב הייתי צעיר ורזה) בשביל הנחש למצדה לטקס השבעה של טירוני השריון. צעקנו בקולי קולות "נשבע אני ששנית מצדה לא תיפול". מאז עברו הרבה ימים ואת טקסי ההשבעה של השריון עושים בלטרון.
מעט עובדות שיאירו באור עז את השאלה:
במצדה היו כאלף בני אדם, בגמלא היו כמה אלפי בני אדם.
מצדה הייתה בעיקר מצבת זיכרון ומקלט למלך אדיר – הורדוס. לעומת זאת גמלא הייתה ישוב כפרי חיי פועם ובועט.
במצדה כמעט לא היו קרבות. ברגע המכריע של סוף הקרב, לוחמי מצדה היהודים בחרו להתאבד (או שלא…) ולא להילחם מלחמת גבורה עד הלוחם האחרון.
במצדה ישבו כת הסִיקָרִיִים. אולי הגורם הכי הפנאטי והאכזרי בישוב היהודי (שנודה ע"י רוב האוכלוסייה היהודית באותה תקופה) . כי הכת לא בחלה גם ברצח יהודים.
בגמלא לעומת זאת היו קרבות עזים ונהרגו הרבה חיילים רומאים. היה רגע מכונן שאספסינוס המפקד הרומאי, כמעט נהרג בקרב.
בקרב האחרון בגמלא (מעיד יוסף בן מתתיהו) שהלוחמים היהודים נלחמו בחרוף נפש, מלחמת גבורה עד הרגע האחרון ומתו בגמלא מעל 5,000 לוחמים, נשים וטף.
אז למה למה למה מצדה נהפכה לאתוס הגבורה היהודי ולא גמלא?
מיתוס הגבורה של מצדה התפתח בעיקר בתחילת שנות ה-40 כאשר המדינה שבדרך הייתה זקוקה כמו אוויר לנשימה לסמלי גבורה ומלחמת עצמאות מכובש רב עצמה.
משלחות שלמות של נערים ואנשי פלמ"ח חדורי אמונה, צעדו בהתלהבות ובתחושת שליחות, בדרך לא דרך למצדה ושרו בלהט "שנית מצדה לא תיפול".
אז למה לא גמלא נהפכה לסמל הגבורה? גמלא שהייתה באמת ראויה לשמש סמל לגבורה היהודית?
הסיבה העיקרית לכך, שבשנות ה-40 לא ידעו היכן גמלא נמצאת וגם באם היו יודעים, לא ניתן היה לטפוח את ערך הגבורה בסיורים מלאי השראה לגמלא שהייתה בצד הלא נכון של הירדן.
למזלנו רק בשנת 1968 גילו מספר חוקרים ברשות שמריהו גוטמן היכן גמלא נמצאת. למה למזלנו? כי ככה יכולנו היינו לגלות את צפונות גמלא במלואם.
ככול שהעמקתי לחקור בנושא, כך הגעתי לתובנה שמצדה הייתה מודל לא ראוי לחלוטין (לטעמי) לשמש כסמל למלחמת שחרור וגבורה. מצד שני עם במלחמת שחרור זקוק לסמלים ומצדה ענתה בדרכה על הצורך הזה.
מאז שנות ה-80 התחיל להשתנות היחס "לגבורת" מצדה. לא מעט הבינו שסמל הגבורה של מצדה מופרך מיסודו ולא ראוי לטפח אותו. זו הסיבה שהפסיקו את מסעות ההשבעה ושירי הלל לגבורת מצדה. כיום טקס ההשבעה של לוחמי השריון הוא בכותל המערבי.
